המרחב הסביבתי יכול להיות תומך ומפרגן אך עשוי גם להוות איום או מטלה על בני זוג הנמצאים בתהליכים הדורשים מהם התמודדות פיסית ונפשית יומיומית. חשוב להקפיד על הימצאות בסביבה תומכת, מקבלת ואוהדת, לשם כך דרושה תקשורת פתוחה תוך הצבת גבולות לפי הצורך.
ילדים מרגישים ויודעים גם את מה שלא נאמר להם באופן ישיר, לכן עדיף לצמצם ככל הניתן את הפער בין מה שהם חווים למה שהם יודעים, ולא להסתיר מהילדים מידע. מומלץ להיות אל מול הילדים במרחב שאין בו סודות, אולם מאחר ותהליך הורות באמצעות פונדקאות רצוף אי וודאות, כדאי לשתף ברגע שהתמונה הופכת ברורה.
הטיפול התודעתי מאפשר לבני הזוג להגיע שלמים יותר לתוך המציאות הצפויה מתהליך פונדקאות. נתמקד בתוצאתו המשמחת של התהליך ונטפל בפחדים ובקושי, כדי לפנות מקום לשמחה ולהתרגשות לקראת הגשמת חלומכם - להיות הורים.
מקרה לדוגמא: בני זוג שטיפלתי בהם סיפרו, שבכל פעם שהילד ביקש עוד אח או שאל למה אין לו עוד אחים, האם הייתה מתחילה לבכות. היא רצתה לשתף ולהגיד לו שהם בתהליך פונדקאות, אך פחדה שהוא לא יבין. הרצון של הילד והרצון של האם היו זהים, רק שאצל האם הרצון הזה נמהל בפחדים ואי הצלחות ואצל הילד הרצון היה נקי וללא עכבות.
במהלך האימון, האימא הניחה את הפחדים שהפריעו לדיאלוג מעצים עם הילד, כך שכאשר הילד דיבר על הרצון באח נוסף, היא הקשיבה ממקום של הבנה במקום מתוך החרדה שלה, ואמרה שהיא מבינה אותו ושאימא ואבא גם רוצים ילד נוסף והיא בטוחה שזה יקרה בעתיד.
לזוג נולדו תאומים בפונדקאות, הם סיפרו לבנם, לקראת חודש שביעי על האחים שבדרך. השיתוף היה אופטימי ונאמר לו שלמרות שלאימא יש בעיה בבטן, קיים פתרון ונמצאה אישה טובה שתחזיק את התינוקות בבטן שלה עד שיגדלו ויצאו. הילד היה שותף בכל הזמן שסמוך ללידה, וכן שהה לצד התאומים מיד לאחריה, ובכך הפך להיות אח לתאומים בשותפות מלאה ומתוך תחושה שהוא חלק מהמשפחה החדשה.
כשהתאומים נולדו כל עניין הפונדקאות נשכח לגמרי, והפוקוס עבר להרחבת המשפחה והשמחה שהצטרפו אליה שני אחים.
