נכון שרובינו אומרים שמחר בבוקר נקום ונתחיל מחדש.

נקום רגועים , יהיה בוקר של התארגנות שמחה ואז ברגע אחד הבית הופך למלקחה ובמחוץ זה ניראה כאילו משהו הריץ את הסרט ב-fast forward וביי ביי להחלטה לילה קודם ובטח לרוגע ולשלווה.

ביום ראשון חרגתי ממנהגי ואפשרתי לאמיליה לישון אצל חברה ביום שיש בית ספר. למחרת קיבלתי הודעה מההורים של החברה.

"יש לך ילדת פלא. קמה מוקדם, שותה תה קמומיל, לוקחת סלט לבית ספר, כולה חיובית ועם אנרגיות טובות על הבוקר. את חייבת ללמד אותנו איך עושים את זה ".

כמובן שנחת עטפה את כולי אך מעבר לזה, אני שומעת מהרבה הורים על הקושי של הבוקר וזה לא משנה כמות הילדים או הגילאים שלהם, הרבה הורים חווים כאוס ועצבים בבוקר.

מי שכבר מכיר אותי יודע שאני חיה נושמת מאמינה במשפט שיש סדר לא צריך חוקים

1. הבוקר היא יחידה בפני עצמה וצריך להתכונן אליה לארגן אותה לעשות תיאום ציפיות ולתת לכל אחד את התפקיד שלו
2. יחידת הזמן הזו חשובה וקובעת איך יראה היום כולו ועל כן יש לתת לה תשומת לב מיוחדת.

מטופלת שלי אימא משקיענית לארבעה ( גילאי 9, 7, 5, 3 ), קרייריסטית במלוא מובן המילה אמרה לי שהבוקר הוא סיוט. לא משנה קמה מוקדם היא קמה, שותה את הקפה בשקט של הבוקר איך שהילדים מתעוררים מתחיל הסיוט. צעקות, ריבים, לחץ, איומים של עונש וכו...

שאלתי אותה מה גורם לה לעבור ממצב של רוגע למצב של עצבים מרוטים?

אני קמה בבוקר כבר עמוסה, אני יודעת מה עוד מחכה לי ואני יודעת שאני אחראית על כולם

מה זאת אומרת אחראית על כולם ?

אני יודעת שאם אני לא אנהל את הכל , הם לא יגעו בזמן לבת ספר ולגנים, הם לא ייקחו את מה שצירך ולא תיהיה ארוחת בוקר. בעלי אומנם עוזר אבל הוא גם לחוץ וגם איטי,ואז הוא מתחיל לצעוק ולכעוס ואני כועסת עליו ובסוף כולם יוצאים עם פרצוף חמוץ וככה מתחילים את היום .

קרה פעם שיצאת מוקדם ונתת לבעלך לנהל את הבוקר ?

כן קרה ושאני חושבת על זה , זה עבר טוב. כולם הגיעו בזמן ולכולם היה אוכל ושתייה בתיק.

אני חושבת שמה שמכעיס אותי זה זה שהוא פועל אחרת ממני ואין לי סבלנות לקצב שלו .

כלומר את לא מוכנה לחלוק באחריות ולסמוך על הצד השני ?

נכון, כשאני חושבת על זה גם על הילדים אני לא סומכת . אני רצה בבית ומחלקת להם הוראות . אני בודקת כל הזמן שהם עושים את מה שהם צריכים לעשות ורק מלדבר על זה עכשיו אני מתעייפת .

עבדתי איתה על היכולת לסמוך ולשחרר , על זה שלכל פעולה שאנו עושים יש תוצאה וילדים יכולים לקחת אחריות מגיל צעיר על הפעולות שלהם .

בבוקר התודעה שלנו כאוטית , אנחנו קמים כבר עמוסים בבליל מחשבות .לא כל אחד מאיתנו יכול או רצה לקום מוקדם, לעשות נשימות , לשתות משהו חם ואז להתחיל את הבוקר, הנה רעיון נחמד שמאפשר להזיז את התודעה למקום טוב יותר , לפני שמתחילים את היום.

המצרכים :
קופסא
בריסטול
טושים
תקשורת טובה :)

שבו עם הילדים אחר הצהריים תגזרו את הבריסטול למרובעים או מלבנים קטנים, תשאלו אותם : אם כל יום אתה יכול לבחור איזה יום אתה רוצה שיהיה לך , מה תבחר?
רשמו את הבחירות על הפתק ( ילדים גדולים יכולים לכתוב בעצמם )
קחו קופסא קיימת או הכינו אחת משלכם
שימו את כל הפתקים בקופסא
כל בוקר לפני שיוצאים מהבית , כל ילד בוחר פתק ושם אותו בכיס או בתיק.

תקריאו לילד את מה שיצא ותזכירו לו שיש לו את הברכה הזו לכל היום.

 כמו בהתנדבות שהמתנדב מועצם מעצם העשייה כך גם בברכה , מי שמברך מועצם מעצם הפעולה והכוונה.

הדבר החשוב הוא שמה שהילדים רואים זה מה שהם לומדים. אם לחץ שווה כעס כך גם הם ינהגו בשעת לחץ. אם קצב של משהו אחד פוגע בכלל ועל כן הוא "נענש" זה בדיוק ההיפך מסובלנות וקבל של האחר. אחריות היא לא מילה מופשטת -צריך לתרגם אותה למציאות ולאפשר לכל אחד להיות אחראי על פעולה ( לפחות אחת ) שלו בבוקר.
זה מעצים את הילד שמאפשרים לו לקחת אחריות ויוצר הקלה לכל שאר בני הבית. ידיעה תמיד עדיפה על אי ידיעה - לבחור בגדים יום קודם , לסכם איזה אוכל לוקחים ( 2-3 אפשרויות ) זה חוסך זמן ואנרגיה על מה כן בא לי ומה לא בא לי.
להשתמש בשפה חיובית- אם ילד מסרב או מתמהמה ...במקום להגיד כמה פעמים אפשר להגיד לך ? אתה לא שומע שביקשתי ? וכו...אפשר להגיד אני יודעת שאתה יכול להתלבש מהר, אתה אלוף בזה. או בוא ניראה מי מתארגן יותר מהר אתה או אני , אתה בטח תנצח אותי.

תייצרו מרחב נעים, שימו מוזיקה או כל דבר שייצר אווירה נעימה בבוקר.

תזכרו כעס זה רעל ואם מתחילים את הבוקר עם רעל ,לא משנה כמה כוסות קפה תשתו , הטעם  הרע של הבוקר יישאר לאורך כל היום .

מוזמנים להתייעץ, לשאול ולעקוב אחרי סדנאות להורים שאני עושה " להנהיג את השבט "